"גם אם אגור בקופסא"

לאחר שסיימה את שירותה הצבאי, היא הייתה מבולבלת (כמו לא מעט ישראלים שמסיימים את הצבא), ולאור העובדה שאנשים אמרו לה שאין כסף באומנות שלא לדבר על אופנה, היא החליטה ללכת ללמוד ביולוגיה (היא שירתה כפרמדיק בצבא).

“כשהייתי ברמנית באחד הברים בתל אביב, בזמן שהתכוננתי ללימודים אחת הלקוחות שלי הייתה אומנית; אני בטוחה שהיא לא זוכרת אותי, אבל היא אמרה משהו ששינה את מסלול חיי: “אני אחיה בקופסה ועדיין אעשה את האמנות שלי”. באותה השניה נזכרתי שגם לי יש את הדבר הזה שרציתי יותר מהכל ואני מוכנה לחיות בקופסא עבור זה.” 

מאותו הרגע, דבר לא עמד בפני בר מלהגשים את חלומה והיא החליטה להירשם לבית הספר “מרגוני” Marangoni בפריז והתקבלה. אישה צעירה בלי צרפתית, בלי ידע על אופנה עוברת לפאריז ללמוד אופנה. לזה אני קוראת תעוזה. 

לדבריה, השנה הראשונה שלה הייתה מאתגרת; עם זאת, היא סיימה את לימודיה בהצטיינות, קיבלה כמה כותרות (ביניהן “500 מעצבי האופנה המבטיחים בעולם”), והחליטה להתקדם עם תואר שני באופנה והתמחות בתפירה עילית ו- 2,000 שעות ריקמה. במהלך התואר הראשון, המורים שלה אמרו לה שהיא מתאימה לעצב אופנת גברים בגלל כישורי התפירה הפנומנלים שלה; כשמסתכלים על העיצובים שלה, ניכר כי בר יודעת בדיוק מה היא עושה.